סיפור שהיה כך היה, הסיפור הארוך, בקצרה.
אנה ויואכים (או חנה ויהויקים), היו אנשים מבוגרים ממכובדי העיר. הדבר שהעיב על חייהם הוא שלא היו להם ילדים. בצר לו הלך יואכים לבית המקדש כדי להקריב קרבן לאלוהים ולבקש ממנו פרי בטן. על פי המסורת הנוצרית, גירש אותו הכהן מבית המקדש ואמר לו כי אינו יכול להקריב קורבן מאחר והוא ערירי. יואכים הלך למדבר לשהות עם הרועים ובלילה הוא חלם חלום ובחלומו אמר לו מלאך האלוהים, יואכים, לך תמתין לאשתך תחת שער הזהב בירושלים. עף המלאך במהירות לביתם של השניים וביקש מאנה לעזוב הכל ולפגוש את בעלה מתחת לשער הזהב בירושלים.
היכן הוא שער הזהב הזה? שער זה קיבל במסורת הנוצרית משמעות סמלית עמוקה.
רגע המפגש ביניהם הוא רגע מכונן, קדוש וחשוב.
ברגע זה הם נתנו נשיקה ומנשיקה זו התעברה אנה, זה קורה ב 8 בדצמבר. זהו ה Immacolata Concezione – ההתעברות ללא חטא, אותו מציינים קתולים באיטליה ובעולם כולו. הם מביאים לעולם את מרים – מריה. לימים מריה עצמה מתעברת לא בדרך הטבע, אבל אירוע זה נקרא "לידת הבתולין", מאחר והרתה גם כן מבלי לקיים יחסי מין.
למה? זה פחות כיף.
בתפיסה הנוצרית, כאשר חטאו אדם וחווה ואכלו מפרי עץ הדעת – החטא הקדמון, אורו עיניהם והם גילו את חדוות הסקס. לכן מרגע זה כל אדם שנולד, נולד בחטא. ישוע בסבלו ובמותו, פתח פתח של ישועה ואם אדם יקיים את הסקרמנטים – הטקסים הקדושים, הוא יכול להגיע לגן העדן, כך האדם יגאל מהחטא הקדמון.
בתמונה אנחנו רואים את הנשיקה של ג'וטו די בונדונה, בקפלה סקרובני בעיר פדובה, שבצפון איטליה. זוהי הנשיקה הראשונה באמנות המערב. שני אנשים, אנה ויואכים, לא צעירים בכלל מתחבקים ונותנים נשיקה. הפנים מתחברות והופכות לאחד, ההילות מתחברות. הסיפור הוא מנקודת מבט אנושית, הדגש הוא על הנשיקה, על הרגש.
ג'וטו הוא אמן אחד, יחיד ומיוחד. הוא פותח דף חדש ומעביר את עולם האמנות, מימי הביניים לתקופת הרנסנס. הוא הפך את האמנות להומנית יותר וצייר דמויות בעלות נפח, בניגוד לסכמתיות של הציור הביזנטי, שנמשך כ 1000 שנים.
עליו אמר החוקר גומבריך "מימיו ואילך, תחילה באיטליה ואח"כ בשאר הארצות, היו תולדות האמנות לתולדות האמנים".
