אסתר, כמו סוכנת סמויה, הייתה עסוקה בעיקר בלהציל את העם היהודי. היא ממש הקריבה את עצמה והתחתנה עם מלך פרסי; אסתר היא אחת מן הגיבורות של העם היהודי. אבל, את מרבית האמנים הנוצריים, לא משנה מאיזה מדינה, עיר או אזור, לא כל כך עניין נושא הצלת העם היהודי, זה העסיק אותם ואת הפטרונים, הרבה, הרבה פחות, אם בכלל. נראה כי ההתייחסות היא בעיקר ליופייה של המלכה, כמו שכתוב" וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ".
אסתר של רמברנדט, יפה?
האם המלך, היה בוחר באסתר הזו של רמברנדט, להיות לו למלכה?
אולי, במבט ראשון, היא קצת מאכזבת. ברור שיש כאן משהו יותר עמוק, יותר מורכב. ההסתכלות והעומק הפסיכולוגי וההבעתי, בדמויות של רמברנדט, שמים אותו מעבר לכל זמן. הוא מתאר את מצבה הנפשי של הדמות החשובה, במקרה זה של אסתר; דמות אנושית, בשר ודם.
"יצירת אמנות, בין השאר, היא פועל יוצא של ניגודים. השחור נותן תוקף ללבן ולהיפך, הכבד נותן תוקף לקל ולהיפך. כך הדק והעבה, החלול והמלא, השקוף והאטום, האור והחושך, היפה והמכוער ועוד. אפשר שהמתח ביניהם מנסח יופי…רמברנדט מאיר את האובייקטים באור דרמטי וכך מסב את תשומת ליבו של הצופה למוקד ההתרחשות." (מולי בן ששון)
משחקי אור וצל – באמצעותם רמברנדט יוצר אווירה ומעצים רגשות, האור מגיח מן האפלה. הוא האיר חזק מאוד את הדמות החשובה בעיניו, את אסתר. האישה מאחור, שמסרקת אותה ומכינה אותה למפגש עם אחשוורוש, נמצאת לגמרי בצל, כמעט ולא רואים אותה. המבט של אסתר נראה מרוחק. אסתר, השקועה בהרהורים, מייצגת את מה: שקדוש, טוב וקשור לאלוהי; טוהר וקדושה כפי שרמברנדט מבין מרוח הטקסט, אותו הוא למד והכיר. משמעות זו מתעצמת, דרך הניגודיות הקיימת בציור, בין העלטה הגדולה והאור שיוצא ממנה.
הרב קוק אמר, בין היתר: (אתם מדמיינים רב, בישראל של היום, אומר את זה?)
"התמונות האהובות עליי ביותר היו של רמברנדט. לדעתי, רמברנדט היה צדיק…מדי פעם ישנם אנשים דגולים שהשם מברך אותם בראיית האור הגנוז…אחד מהם היה רמברנדט, והאור שבתמונותיו הוא האור שברא אלוהים בימי בראשית".
מתוך סדרת הרצאות שלי ברוך שעשני אישה – על נשים בתנ"ך
