אוֹבִידִיוּס, המשורר הרומאי, כתב את אחת מיצירות המופת, את האפוס הלא באנלי, ה"מטמורפוזות" – כמה סיפורים, שהחוט המקשר ביניהם, הוא שינוי צורה ומכאן "מטמורפוזות". וכן תיאר במבוא, שמעון בוזגלו, שתרגם את הספר: "עולם ומלואו של צללים, תאוות, הזיות ובלהות, עולם רוחש אלים, נימפות, ומי שהמציא את כל אלה: האדם".
דמויות אנושיות המשתנות, בין היתר, לעצים ופרחים. מה שעומד מאחורי ספורים אלה, זוהי הא ה ב ה. זהו גורלן של הדמויות, שלא יכולות לעשות שום דבר, האלים הפכו אותן: לעצים ופרחים ו"זה הכל בגלל האהבה". איך קשור "בן חצב מצוי" של נעמי שמר, למיתולוגיה היוונית? וגם נרקיס ויקינתון, ואיך אלה קשורים ל"דם המכבים" ולשירו של חיים גורי "באב אל וואד". מי היא כלוריס ש"הביאה" לנו את הכלורופיל ואת האביב? רמז – גם זה קשור במיתולוגיה היוונית – העשירה, שהמיתוסים שלה: חיים, נושמים ונוכחים בחיים שלנו בכל יום ובכל תחום.
אחד מן השירים, שבאופן אוטומטי משתלב עם אווירת חג האילנות, הוא: "ואלס להגנת הצומח", שכתבה נעמי שמר וכך היא כתבה בבית הראשון:
כְּבָר פּוֹרְחִים נַרְקִיסִים
בִּשְׁמוּרוֹת-הַטֶּבַע
מַרְבָדִים נִפְרָשִׂים
בִּשְׁפֵלַת-הַחוֹף
כַּלָּנִית וְכַרְכֹּם, אֶלֶף גּוֹן וָצֶבַע
וְהַחֹק שֶׁאוֹמֵר – כָּאן
אָסוּר לִקְטֹף!
טו' בשבט הוא גם יום שמירה על הטבע, ששומעים את ואלס להגנת הצומח, זה מרגיש לנו שהשיר הוא המנון להגנה על הטבע; על החי ועל הצומח. בעצם נעמי שמר התכוונה למשהו אחר בכלל וזה אולי יפתיע אתכם. נעמי שמר חשבה דווקא, על בחורות שגברים מציקים להן
ועכשיו קראו שני קטעים נוספים ותראו איך הכל משתנה.
רַק עָלַי אֵין הַחֹק מַשְׁגִּיחַ
רַק עָלַי אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵר
לוּ הָיוּ לִי עֲלֵי-גָּבִיעַ
אָז הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!
הִסְתַּכְּלוּ מַה שֶּׁקּוֹרֶה
לִי בַּדֶּרֶךְ:
כָּל אֶחָד עוֹבֵר – חוֹטֵף –
קוֹטֵף – קוֹלֵעַ לוֹ זֵר
לוּ הָיִיתִי חַיָה אוֹ פֶּרַח
אָז הָיָה מַצָבִי אַחֵר!
מתוך הרצאה שלי – הפרח בגני – הממלכה של פלורה
