כששמחה, תחפושות והשתחררות נראים דומים — אבל מספרים סיפור אחר לגמרי.
לפני כמה שנים ראיתי שלט חוצות ענק בעיר שבה אני גרה, שהזמין את הקהילה כולה לקרנבל פורים. חשבתי לעצמי: מעניין עד כמה רווחת התופעה בה מכנים את חג הפורים "קרנבל". חיפוש מהיר בגוגל הבהיר לי שזה נפוץ מאוד. הגדילה לעשות אחת מהמועצות הדתיות, שהזמינה את הקהל, בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, לקרנבל פורים.
האם חג הפורים של העם היהודי הוא "קרנבל"?
קרנבל הוא חגיגה עליזה וצבעונית המתקיימת בארצות רבות. תקופה זו של הקרנבלים היא הזמן שבו יוצאים אנשים מן השגרה, מן החיים הנורמליים — תקופה של השתוללות, תקופה שבה אתה מתנהג לא כמו בכל יום; אתה מרשה לעצמך להיות מישהו אחר, ולו לזמן קצר. השורשים של הקרנבל נעוצים בעולם הפגאני, בחגיגות לאל דיוניסוס — אל היין והתיאטרון — שפולחנו כלל מוזיקה, ריקודים, התהוללות והשתוללות.
הנצרות מתפתחת בתקופה הפגאנית, והיא לוקחת מן התרבות הזו, בין היתר, מנהגים ומתאימה אותם לצרכיה. יש תקופת צום וסיגופים בדת הנוצרית, המכונה צום הלנט (אביב) או צום ארבעים הימים — תקופה ארוכה המסתיימת בחג הפסחא, יום תחייתו של ישוע.
שאלו את עצמם ראשי הכנסייה: איך נגרום לאוכלוסייה שלנו לקיים את תקופת הצום הארוכה? הם לוקחים את המאפיינים של פולחנו של האל הפגאני דיוניסוס ונותנים לציבור להתהולל, להשתולל ולעשות דברים לא רגילים. אך בתום התקופה הזו, המכונה תקופת הקרנבלים, תתחיל תקופת הצום. היום האחרון של הקרנבלים הוא "יום שלישי השמן Martedì Grasso "או Mardi Gras או בכל שפה אחרת שאתם מכירים וראשיתו של הצום היא ביום שאחרי "יום רביעי של האפר". כל חגיגה אחרת, במהלך כל השנה, היא סתם פסטיבל.
לפני כחודש נתתי את ההרצאה על "הקרנבלים — רגעי קסם בים השגרה" בתל אביב. בסוף ההרצאה ניגש אליי בחור, שלפי חזותו הוא אדם חרדי (מה שלא בשגרה), ואמר לי: "את מוכרחה ליידע את המועצות הדתיות…" אז הנה אני מיידעת.
אז אם אתם חוגגים — לכו לבלות באירועי הפורים: תתהוללו, תשתוללו ותרשו לעצמכם לעשות משהו שאולי אתם רוצים כל השנה ולא מעיזים. בקרנבלים תוכלו לבלות כאן בארץ, בריכוזים נוצריים, וכמובן בכל העולם הנוצרי כולו.
מתוך ההרצאה שלי על "קרנבלים — רגעי קסם בים השגרה", מן הסדרה על המיתולוגיה היוונית.
