לכל תרבות משחר ההיסטוריה יש מיתוסים שבאמצעותם יכול היה האדם הקדמון לתת הסברים לתופעות עלומות ולשאלות שהעסיקו אותו. על פי המיתולוגיה היוונית האלים האולימפיים הם שליטי העולם – דמויותיהם ממשיות, לכל אחד יש אישיות מסוימת והם דומים לנו במראם, במעשיהם ובהתנהגותם. האלים מתגוררים במרומי הר האולימפוס ופועלים במקומות אותם אנחנו מכירים ויכולים לזהות וגם אם המיתוסים מספרים לנו על עלילותיהם שלהם, הם מתייחסים לנושאים, בעיות ושאלות המטרידות את בני האדם. למן התעלומה הגדולה של בריאת העולם ועד לטיפול בנושאים אישיים של בית, משפחה ואהבה – אהבה של החיים האמתיים ולא של טלנובלה עם סוף טוב, מיתוסים אלה מתארים את האתגרים במערכות היחסים שבין גברים ונשים ואת הקשיים של החיים ביחד וכל אחד מאתנו ובכל זמן יכול להזדהות אתם.
המיתולוגיה היוונית מרתקת עד היום ומשפיעה על כל תחומי חיינו, היא עשירה במעשים ובסיפורי האלים ושני הספרים המוכרים ביותר הם האיליאדה והאודיסאה של הומרוס. הרומאים היו אספנים והם הטמיעו בפולחן שלהם אלים מעמים שונים, אולם את המיתולוגיה היוונית הם מאמצים כמות שהיא, הם מרחיבים ומעשירים סיפורים ומשנים כמעט את כל שמות האלים: זאוס בשמו היווני הוא יופיטר בשמו הרומי ואפרודיטה היא ונוס. אנו מכנים היום את המיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומית בשם המיתולוגיה הקלאסית.
ואם בתפר שבין מציאות לדמיון עסקינן, הנה מיתוס מן המיתולוגיה היוונית שנמצא בשימוש בחיי היומיום, הסיפור של זאוס ואירופה.
זאוס, ראש וראשון לכל האלים ובני האדם, נאלץ לעטות תחפושת בכל פעם שחשקה נפשו בבת תמותה וזה משתי סיבות, האחת, מפאת זעמה של הרה אשתו והשנייה, אם בת אנוש תראה את האל בדמותו היא תישרף. זאוס מתאהב בנערה יפה בשם אירופה וכדי להתקרב אליה הוא מתחפש לפר וכך נטמע בין עדרי הבקר של אביה. אירופה מבחינה בפר שלא הכירה מתמול שלשום, אוזרת אומץ ומטפסת על גבו, זה פותח בדהרה חוצה ימים והרים עד אשר הגיעו לאי כרתים. שם הוא הזדהה בפניה ומבטיח לה כי תהיה לנערה הידועה ביותר ואכן יבשת אירופה נקראת על שמה עד עצם היום הזה.
