על אהבה, מלחמה וסנדרו בוטיצ'לי

הגיבורה היא ליסיסטרטה – "זו ששמה קץ למלחמות" או בקצרה "מחסלת המלחמות", אישה אתונאית שמגייסת תחילה את נשות אתונה ואחר כך גם את נשות ספרטה והן מכריזות על שביתת מין. הן לא מסכימות להיכנס למיטה, עם הבעלים שלהן, עד שאלה לא יפסיקו להילחם. הפתרון שלהן ברור לחלוטין Make Love not War. איך זה נגמר אתם בטח שואלים, אז 40 יום, 40 יום החזיקו הגברים מעמד, עד שנשברו וכך הגיעה המלחמה אל קיצה. (הרבה אחרי, כותבת ענת גוב את "ליסיסטרטה 2000 " ובין היתר, היא שאלה, האם משהו השתנה? האם למדנו משהו?).

במקום אחר אמר אריסטופאנס, שהאדם לא מבין את הכח של האהבה, כי אם הוא היה מבין אותה, היה בונה לה מקדשים ומקריב לה קורבנות. לפי דעתו, מכל האלים כולם, היא החברה הטובה ביותר שלו, היא זו שמסירה את כל המכשולים בדרך לאושר אנושי.

אז איך אפשר לתאר את הרעיון הזה באמנות????

הציור של סנדרו בוטיצ'לי, ונוס ומארס, מתאר בצורה ייחודית, את המוטיב עליו דיבר אריסטופאנס, שהאהבה יכולה להרחיק מלחמה. לעזרתו של הצייר באה המיתולוגיה היוונית/רומית ומי אם לא שני הנאהבים (נשואים, אבל לא אחד לשנייה), אלת האהבה אפרודיטה/ונוס ואל המלחמה ארס/מארס, הכי מתאימים להמחיש את הרעיון. אנחנו רואים כאן את ונוס, באחת מן הפעמים היותר נדירות שהיא לובשת משהו והוא, האהוב שלה, מוטל תשוש שלגופו אין כמעט שום דבר. היא האהבה, בעיניים פקוחות, משגיחה שהוא, המלחמה, ימשיך לישון והוא ישן כל כך חזק, שאפילו סאטיר/פאון שתוקע באוזנו בקונכייה, איננו מצליח להעיר אותו. ואם נסתכל מימין לראשו של אל המלחמה, נראה גם קן של צרעות, שהזמזום שלהן, הקולני והמטריד, גם לא מצליח להעיר אותו, המלחמה נרדמה. (את היצירה הזמינה משפחת וספוצ'י לרגל חתונה משפחתית. וספוצ'י באיטלקית זה צרעות. הלוואי והייתי מקבלת מתנה כזו בחתונה שלי).

מתוך הרצאה שלי על אפרודיטה/ונוס – פסגת היופי והאהבה.