"עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים" חיים גורי

20:00  בערב, צפירה. שקט, עצב, מחשבות.

11:00  בבוקר, שוב צפירה. שוב שקט מסביב.

ילדים, בני נוער, מבוגרים, כולם לובשים חולצות לבנות ועליהן מדבקה, מדבקת הפרח "דם המכבים"- הסמל של יום הזיכרון.

למה? למה הפרח היפה הזה מקבל שם כל כך נורא, שם של מוות?

מה הקשר בין הפרח ליום זה?

באתר עמותת דם המכבים נכתב כך: "צמח דם המכבים קיבל את שמו מהאגדה שהוא צומח בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים ארצה. הכדוריות האדומות דמוית טיפות הדם תרמו אף הם את חלקם. האגדה הזו היוותה השראה לא רק לשם של הפרח, אך גם לבחירת הפרח כסמל הלאומי של יום הזיכרון כבר בשנים המוקדמות של המדינה. לאנגליה, קנדה ואוסטרליה יש את פרח הפרג ליום הזיכרון שלהם…"

הקישור בין חללים במלחמה לבין פרחים, הוא רעיון, שנשאב מרעיונות דומים בתרבות המערבית של אירופה. הפרח צומח במקום שבו נפל האדם חלל, זה סמל של התחדשות ל"לידה מחדש", להשתנות. כמו המחזוריות בטבע: הפרח "נולד" – פורח, בתקופת האביב, "מת" בקיץ ו"קם לתחייה" באביב הבא.

שורשיו של הקשר, בין מוות לפרחים בתרבות המערבית, נעוצים במיתולוגיה היוונית-רומית. זפירוס, הרוח המערבית, נתן לכלוריס, אלת הפרחים, מתנה – שליטה על גן פורח של פרחים. כל הפרחים בגן הזה, היו בגלגולם הקודם, בני אדם, שבגלל סיפור אהבה, מתו, עברו שינוי והפכו לצמחים.

אחד מן הפרחים שצמח בגן של כלוריס היה הדמומית (Adonis), שבגלגולו הקודם היה אדוניס, גבר יפיפה, כל כך יפה, שאפרודיטה – היפה מכולן, התאהבה בו. יום אחד יצא אדוניס לצוד ולמרות שאפרודיטה התחננה שלא ילך לצוד, הוא יצא והותקף, כפי שחזתה האלה, על ידי חזיר בר בעת שהיה עסוק בצייד. אפרודיטה שמעה את זעקותיו ובאה לעזרתו, אבל זה היה כבר מאוחר. במקום שבו ניגרו טיפות דמו של אדוניס, צמחו פרחי הדמומית. אדוניס הפך סמל למוות בגיל צעיר.