קאמפו דה פיורי ברומא והמרטיר הראשון של המדע

בשלהי המאה ה-19 מקימים לזכרו את האנדרטה הזו. מיקום האנדרטה זכה לביקורת חריפה מצד השלטונות הכנסייתיים. סטודנטים יצאו להפגנות והיו הכח המניע נגד הוותיקן והאפיפיור – המאבק היה סמל למחשבה חופשית. היו עימותים חריפים בינם לבין המשטרה, הם נעצרו ואוניברסיטת רומא נסגרה. הסטודנטים התעקשו שתוקם אנדרטה לברונו ג'ורדאנו, בדיוק במקום בו נשרף והם מקבלים גיבוי מהמהפכן (היהודי – נוצרי) ארמן לוי. לאחר בחירות עירוניות שנערכו ברומא, השיגו הליברלים רוב והם מתקצבים ומאשרים את בניית האנדרטה.

מיד אחרי השבעתו של האפיפיור ליאו ה-13, צם זה וכרע ברך בתפילה מול פסלו של פטרוס, הוא התפלל על "המאבק עד הסוף המר נגד הדת הקתולית". הוא מאיים לעזוב את רומא ולעבור לאוסטריה, במידה ויחשפו את הפסל לקהל הרחב. ראש ממשלת איטליה, פרנצ'סקו קריספי אמר לו: "אם הוד קדושתו יעזוב את איטליה, לעולם לא יוכל לחזור". ב 9 ביוני 1889 נחנכה האנדרטה. 400 שנה אחרי שריפתו של ג'ורדאנו ברונו, במהלך כהונתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, הכירה הכנסייה, באופן רשמי, בטעות והביעה את צערה העמוק.

האמן שיצר את האנדרטה הוא Ettore Ferrari. נראה כאילו ברונו הולך קדימה, רגלו הימנית יוצאת החוצה ונותנת חיים ותנועה לדמות הדוממת. ג'ורדאנו הוצב בדיוק במקום בו נשרף, כאשר הוא מפנה מבט חמור סבר לכיוון הוותיקן. ידיו שלובות על ספר גדול ונראה כי הוא אוחז חזק את הספר ומסרב לפתוח אותו. הברדס על ראשו, המכסה חלק מן הפנים שלו, מוסיף הילה ומסתורין. בבסיס מסודרים שמונה מדליונים, שניים שניים בכל צד. אלה מייצגים כמה מן האינטלקטואלים שקראו תיגר על הכח העצום של הכנסייה. כמעט כל הדמויות הללו, כך או אחרת, קשורות בפעילות נגד דיכוי המחשבה החופשית של הכנסייה הקתולית – של האינקוויזיציה. מדליון אחד מעניין של Giulio Cesare Vanini

(מדען, פילוסוף ורופא שנלחם בכנסייה הקתולית, למען חופש מחשבה ודעה. נכלא, עונה ונרצח), בו ניתן לראות, בקטן, את דמותו של מרטין לותר הפרוטסטנטי. כנראה שאיש לא הבחין בכך, לכן לא עוררה זו מחלוקת, רק בשנת 1991, זיהה אותה היסטוריון שבדי. יש גם ארבעה לוחות, על שלושה מהם מתוארים בתבליטים, אירועים משמעותיים בחייו. על הרביעי מצויה הכתובת:

A BRUNO – IL SECOLO DA LUI DIVINATO – QUI DOVE IL ROGO ARSE

לברונו – מהעידן שבו הוא חזה – כאן היכן שהאש בערה.

הפסל הפך לסמל של חופש המחשבה ורצון האדם להילחם בהגנה על רעיונותיו. בכל שנה ב 17 בפברואר, אנשי צבא ואזרחים, מקיימים עצרת ליד האנדרטה כדי לאשר מחדש את אידיאל המאבק לחופש.

קאמפו דה פיורי וגטו ורשה – לאחר שראה המשורר הפולני, מצד אחד, את גטו ורשה עולה בלהבות ומן הצד השני, המוני פולנים חוגגים את בוא האביב, כתב צ'סלב מילוש, חתן פרס נובל לספרות, את קאמפו דה פיורי.  (קטע מן השיר).

בְּרוֹמָא, בְּקָמְפּוֹ דֶי פְיוֹרִי,

סַלִים שֶׁל לִימוֹן וְשֶׁל זַיִת,

עַל הַמִרְצֶפֶת נִתְזֵי-יַיִן

וּרְסִיסֵי פְּרָחִים.

תַּגְרָנִים עוֹרְמִים עַל שֻׁלְחָן

פֵּרוֹת יָם ורֻדִּים,

אֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים כֵּהִים

מְכַסִים פְּלֻמַּת אֲפַרְסֵק.

כָּאן, בַּכִּיכָּר הַזֹּאת

שָׂרְפוּ אֶת ג'וֹרְדָנוֹ בּרוּנוֹ,

הַתַּלְיָן שָׁלַח אֵשׁ בַּמּוֹקֵד

בְּקֶרֶב הָמוֹן סַקְרָנִי.

וְאַךְ שָׁכְכָה הַלֶּהָבָה

שׁוּב נִתְמַלְאוּ מִסְבָּאוֹת,

סַלִים שֶׁל לִימוֹן וְשֶׁל זַיִת

נָשְׂאוּ תַּגְרָנִים עַל רֹאשָׁם.

זָכַרְתִּי אֶת קָמְפּוֹ דֶי פְיוֹרִי

בְּוַרְשָׁה לְיַד הַסְּחַרְחֶרֶת

בְּעֶרֶב אָבִיב שָׁלֵו,

לִצְלִילֵי הַמּוּסִיקָה הָעַלִּיזָה.

אֶת מַטַּחֵי הַיְּרּי בַּגֵּטוֹ

עִמְעֵם הַלֶּחֶם הָעַלִּיז

וְהִתְנַשְּׂאוּ זוּגוֹת הָאוֹהֲבִים

מַעְלָה אֶל שָׁמַיִם שְׁלֵוִים.