בְּאֶמְצַע הַנָּתִיב שֶׁל חַיֵּינוּ,
מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בְּתוֹךְ יַעַר אָפֵל,
כִּי הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה אָבְדָה לִי.
אוֹי לִי, כַּמָּה קָשֶׁה הוּא לְתֵאוּר
הַיַּעַר הַזֶּה, הַפִּראִי, הֶעָקֹשׁ וְהֶחָזָק.
שֶׁעצֶם הַמַּחֲשָׁבָה עָלָיו מְעוֹרֶרֶת שׁוּב אֶת הַפַּחַד!
מַר הוּא כָּל כָּךְ, שֶׁהַמָּוֶת כִּמְעַט מַר פָּחוֹת;
אַךְ כְּדֵי לְסַפֵּר עַל הַטּוֹב שֶׁמָּצָאתִי שָׁם,
אֲדַבֵּר עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים שֶׁרָאִיתִי.
המילים האלה של דנטה אליגיירי, שנכתבו לפני מאות שנים, עדיין מצליחות לתת מקום לתחושות של אובדן דרך וכאב, כמו בימים קשים אלה, אליהם הביאה אותנו הממשלה הזו. דנטה לא מתחיל את יצירתו, 'הקומדיה האלוהית', בגן עדן, אלא בדיוק שם – ביער האפל, בפחד ובאיבוד הדרך.
בשנת 2020 החליטה ממשלת איטליה לציין את ה-25 במרץ, כיומו של דנטה אליגיירי ה.Dantedì המועד נבחר על בסיס פרשנות של חוקרים כי זהו היום שבו מתחיל המסע של דנטה בתופת; היום שבו הוא נכנס ליער האפל ויוצא למסעו הרוחני.
'הקומדיה האלוהית' נחשבת לאחת מיצירות המופת של הספרות העולמית ומהווה את הבסיס לשפה האיטלקית המודרנית. למה 'קומדיה'? במונחים של אותה עת, קומדיה היא יצירה עם סוף טוב: מתחילים בקושי, סבל או בטרגדיה, ומסיימים בשמחה ובתיקון. ולמה 'אלוהית'? כדי להבדיל בין קומדיה ארצית ליצירה בעלת מסר רוחני עמוק. (מקובל לייחס לג'ובאני בוקאצ'יו את הוספת התואר 'האלוהית', אם כי הוא הופיע בכתובים רק במאה ה-16 אצל הומניסט ונציאני).
היַעַר האָפֵל אינו רק מקום פיזי; הוא מייצג פחד, בלבול וחטא. הוא מתאר אדם המבין לפתע שסטה מנתיבו המוסרי, הרוחני או האישי. 'כִּי הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה אָבְדָה לִי' – ההבנה הכואבת הזו היא היא תחילתו של השינוי. דנטה מזכיר לנו שגם בתוך המשבר העמוק ביותר, בלב התופת, מתחיל החיפוש אחר משמעות ותקווה.
וְאָז יָצָאנוּ לִרְאוֹת שׁוּב אֶת הַכּוֹכָבִים.
זהו הפסוק האחרון שחותם את התופת. אחרי שדנטה ווירגיליוס עוברים את כל מדורי הגהינום, הם מטפסים במעבר צר ועקלקל, שמוביל אותם חזרה אל פני האדמה, ממש לפני עלות השחר. המשפט הזה מתאר את הרגע המדויק שבו הם יוצאים מהחשכה המוחלטת אל האוויר הפתוח.
דנטה מזכיר לי, שההבנה שאיבדנו את הדרך היא הצעד הראשון בדרך לתיקון.
האם גם אתם מרגישים בתוך ה'יער האפל' בימים אלו?
מתוך הרצאה שלי
