ציורו של ז'אק לואי דויד, הליקטורים מחזירים לברוטוס את גופות בניו, כמשקף של תמורות ושינויים

צייר צרפתי בולט בתקופה זו היה ז'אק לואי דויד (Jacques Louis David, 1748-1825) והוא מצייר – בשנה רבת משמעות בהיסטוריה המערבית, את הליקטורים מחזירים לברוטוס את גופות בניו משנת 1789 (תמונה מס' 1).[1] ציור זה ממוקם בנקודת מפנה היסטורית, הן מבחינת ההיבט הכללי של האמנות הצרפתית ככלל והן מבחינת האמן בפרט. האם ניתן לומר כי, הליקטורים מחזירים לברוטוס את גופות בניו, משקף את התמורות והשינויים שהתחוללו. נראה כי לאמן קשה, בתקופה סוערת זו, להתנתק מן המציאות ואמנותו יכולה להיות מושפעת מהתמורות המתחוללות והאווירה השוררת בצרפת. ציור זה הוא מיתוס מן התרבות הרומית, סיפור של גבורה והקרבה עצמית, לכן, תחילה אבדוק האם קיים כאן מסר וניסיון ליצור תכונות מקבילות, בין הדמות הראשית בציור, ברוטוס, לבין תכונות הנדרשות מבן התקופה. שנית, אבחן את נושא התעמולה הסוציולוגית כמקדמת את חשיבותה של ההקרבה העצמית למען המדינה. לאחר מכן, אבדוק את התייחסותם של כותבי האנציקלופדיה בדבר תפקידה של האמנות, מלבד להיות אובייקט של יופי, אשר מהנה את הצופה בה. קיימות גישות רבות במחקר בדבר עבודותיו של דויד ככאלה המתפקדות ככלי תעמולה. נראה, כי קשה לנתק את הדיון ביצירתו מבלי להתייחס לאירועים בתקופה רבת תהפוכות זו וראשית אסקור חלק מן הגישות במחקר העוסקות בעבודותיו.

[1] ביוגרפיה על חייו של ז'אק לואי דויד, ניתן לקרוא בהרחבה, בספרה של Anita Brookner, Jacques-Louis David (London: Thames and Hudson, 1980).