סדרה – שפת האמנות – לחוות, להבין, ליהנות יותר

המסורת של תיאור הגוף העירום, הן של הגבר והן של האישה, נמשכת לאורך כל ההיסטוריה של האמנות המערבית. במידה לא קטנה האידאל נקבע באמנות יוון הקלאסית; בתיאורה של היפה מכולן. מכאן הכל צמח, התפתח והשתנה במהלך השנים והדורות.

הציור והפיסול הם שירה אילמת – הבעות פנים כמו: עיניים קרועות ופה פעור, מצביעות על רגש מסוים ללא כל תוספת מילולית. על מחוות הידיים, אמר ליאונרדו דה וינצ'י, שהן מבע החיים.

מה יותר רומנטי מנשיקה? איש לא יכול להישאר אדיש לקסם של נשיקות. לכל אמן יש את הנשיקה שלו, המתאימה לרוח הזמן והמקום. האמנים מציגים את היצירות שלהם בדרך: מיוחדת, מעניינת ומפתיעה. נשיקה צרפתית, נשיקה מתוקה, נשיקה של תאווה - נשיקות של אהבה ביצירות מופת, יצירות פורצות דרך כמו של: רודן, ברנקוזי, וקלימט.

אמנים, וירטואוזים מופלאים, היוצרים אשליות אופטיות מושלמות. אלה: מבלבלות, מרגשות, מושכות ומהנות. אמנות רמיית העין הגיעה לשיאה הרבה לפני המושג שנקבע לה "טרומפליי.

מריה דה מדיצ'י; מלכה שמנמנה, מלאת תככים ומזימות, מזמינה מחזור ציורים ענק, מן הצייר פטר פול רובנס, המנציח כביכול את חייה. היא רותמת את הדמויות מתוך המיתולוגיה שיעידו כי היא קרובה לאלים עצמם. יצירה אקטואלית ועל זמנית, המספרת לנו שאין כל חדש תחת השמש.