האמנות היא יצירה אנושית, שמטרתה העיקרית היא לעורר רגש או מחשבה ויש לה מקום חשוב בתרבות האנושית.
המסורת של תיאור הגוף העירום, הן של הגבר והן של האישה, נמשכת לאורך כל ההיסטוריה של האמנות המערבית. במידה לא קטנה האידאל נקבע באמנות יוון הקלאסית; מכאן הכל צמח, התפתח והשתנה במהלך השנים והדורות.
הציור והפיסול הם שירה אילמת – הבעות פנים כמו: עיניים קרועות ופה פעור, מצביעות על רגש מסוים ללא כל תוספת מילולית. ידיים מגלות ומסתירות, מקרבות ומרחיקות, מחוות הידיים, עליהן אמר ליאונרדו דה וינצ'י שהן מבע החיים.
"הנשיקה היא בת אלמוות", לכל אמן יש את הנשיקה שלו, המתאימה לרוח הזמן והמקום. נשיקה של תאווה, נשיקה של אהבה, נשיקה של קדושה, נשיקה של הערצה, נשיקה של בגידה – אלף נשיקה ונשיקה.
"כן תעשה לך פסל וכל תמונה" - הכנסיות ברומא, הן מוזיאון מרהיב לגדולי האמנים שפעלו בעיר: מיכלאנג'לו, קראווג'יו, ברניני ואחרים, נמצא בהן שכיות חמדה של ממש.
האל הנסתר והגלוי, מזאוס האל היווני שנאלץ להתחפש כדי לנהל רומנים עם אהובותיו בנות האדם, למשה רבנו שפניו קרנו מן המפגש עם האלוהי, והאל, בדמותו של איש זקן הבורא את בן האדם, ביצירתו של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית.
אמנים, וירטואוזים מופלאים, היוצרים אשליות אופטיות מושלמות, אלה מבלבלות, מרגשות, מושכות ומהנות.
אנו שומעים על תמונה ש"שרה" ועל צבעים "רעשניים" ו"צועקים"; מוזיקה ואמנות, בשניהם שילוב של יסודות שונים האמורים לתפקד ביחד ולתת לנו את התוצר הסופי.
אמנות הציור ואוכל; שניהם מהווים חלק חשוב בחיינו והשילוב בין השניים נפלא. אמנים רבים ציירו אוכל בצורות שונות, אך גם המזון עצמו יכול לשמש כאמנות.
באמנות אנו רואים סוגים שונים של ציורי פרחים: פרחים של שמחה, פרחי קודש ופרחי חול , פרחים המייצגים ערכים ופרחים כז'אנר עצמאי בעל ערך אסתטי.
עליזים, זכים וחינניים, דימויים ויזואליים של אם וילד שתמיד משלימים זה את זו. ארוס וקופידון ועד דמותו של המלאך הצעיר בנצרות. ילדים כדמויות מרכזיות או משניות.
זהו טבע אנושי וקיים בכל משפחה; רגשות תחרות וקנאה. רמוס ורומולוס, קין והבל, יוסף ואחיו ואחרים, על דמויותיהם ביצירות אמנות וכמייצגים נרטיב של ההווה.
בתרבות המערבית האמנות והאלימות קשורות בעבותות, איך מתרגמים מופעים של אלימות לשפה של אסתטיקה, זו, בדמותה של הלנה היפה מטרויה, כבר השיקה אלף ספינות.
© כל הזכויות שמורות לרחל ספיר